איוי פוליג היא אמנית רב-גונית, שדמות האדם עומדת במרכז יצירתה. לשווא ננסה לשייך אותה לזרם אמנותי מוגדר – היא מתחמקת מהגדרות ונעה במרחב האמנותי בחופש מעורר קנאה. יצירתה במדיומים השונים: פיסול, ציור, רישום וצילום - מצטיינת בפרשנות עכשווית לקומפוזיציות מסורתיות, תוך אזכורים ורמיזות ליצירות מתולדות האמנות.

למרות העושר הסגנוני המאפיין את יצירותיה, ז'אנר אחד משותף כמעט לכולן: עירום. העירום ביצירותיה של פוליג משנה פניו: לעתים הוא ישיר וטבעי, לעתים מרוחק ומדיטטיבי, ולעתים אירוטי ומפתה. הדמויות עסוקות בעצמן, כמו שקועות בעולם משלהן. זהו עירום פשוט, לא מתחנחן, בטוח בעצמו. למעט פסלים יחידים ומוקדמים, יצירותיה של פוליג חפות מאידיאליזציה של הגוף האנושי. הדמויות, המעוצבות בדרך-כלל על-פי מודל, נמסרות כפי שהן ומייצגות נאמנה את צלם המודל. את אופן הקריאה – הפרשנות לדמות, מוסרת האמנית באמצעות הקומפוזיציה, ההדגשים והסגנון.

נדמה כי איוי פוליג חווה בחייה וביצירתה סוג של התפכחות הדרגתית, הבאה לידי ביטוי במעבר מעיסוק באסתטיקה לעיסוק באתיקה. עבודותיה האחרונות מצביעות על תודעה הולכת וגוברת למצבים קיומיים כואבים, אישיים או אוניברסליים. הן משדרות חוסר אונים, קושי נפשי ופיזי, 'פלונטר' שקשה להתירו.

ככל שפוליג מתקרבת אל עצמה ומתבוננת פנימה, כך היא מגלה את 'החוץ', והתבוננות זו מתגמלת אותה, וגם אותנו הצופים, ביצירה איכותית שהולכת ומשתבחת עם השנים.

 

מתוך 'איוי פוליג - פורטרט אישי' מאת אילן ויזגן ('מכירה פומבית' אפריל 2008)